שורשים - מאמרים

“אני לא עושה את עבודת השורשים שלי, לא עושה וזהו! לא מוכן ,לא עושה ולא אכפת לי לקבל אפס, לא עושה!”  אמר זיו (שם בדוי) להוריו, במהלך חודש בשנה האחרונה.
זיו, ילד מאומץ בן 14, נולד באחת המדינות שהוגדרו פעם כברית המועצות, הגיע לישראל בגיל שנתיים, תלמיד וספורטאי מצטיין. הוריו נועצו בי מה לעשות. אף פעם לא הביע זיו התנגדות כזו לדרישה בית ספרית. ההורים פנו לבית הספר, אך זה פחד מתקדים וסירב לאפשר לזיו לא להגיש את העבודה, תוך אמירה ברורה שכולם מכינים עבודת שורשים ושהילד יכול לבחור את שורשיו…
ברגע הראשון, לאחר שסיפרו לי ההורים את הסיפור, הופתעתי. אך מהר מאד חייכתי איתם, כי לאילו שורשים יכול להיחשף ילד מאומץ בן 13.5?  בגילו הרי לא יוכל לברר כלום וכל שיהיה ידוע לו יסתכם בשורשי משפחתו המאמצת.


אז איך בכל זאת מכינים עבודת שורשים עם ילד מאומץ
?
מה המסבירים לו לפני התחלת עבודת השורשים?
שורשים וההסבר על מהותם, אינם מתחילים בגיל 13, בחטיבת הביניים ובדרישות משרד החינוך למאפייני ומרכיבי העבודה. שורשים ומשפחה נבנים מהרגע הראשון שהילד מגיע הביתה, למשפחה הגרעינית ולמשפחה המורחבת. הרבה חום, אהבה, ביטחון ותחושת שייכות מטפחים אצל הילד מחדש את השורשים שנגדעו. אולם גם עבודה מאומצת מצד ההורים והמשפחה לא ימנעו את השאלות אשר ישאל את עצמו במהלך השנים ובכל מיני וריאציות:
מה הם השורשים שלי?
לאן אני מחובר?
למי ולמה אני מחובר?
האם אני באמת יכול להיות מחובר לאיזה מקום? לאנשים? למשפחה? ומה זה אומר לגבי להיות מחובר למקום?
האם להיות עם שורשים – זה אומר לסמוך?
לאחר מספר מפגשים ושיקוף השאלות להוריו של זיו, הם ניהלו עמו שיחות  ארוכות וביקשו ממנו הסבר. בהתחלה, כמו כל מתבגר הוא ניסה להתחמק… כשהוא הבין שאין להם כוונה לוותר הוא התרצה והסביר שהוא מתבייש להציג את עבודת השורשים בבית הספר כיוון שחלק מהילדים שלומדים אתו אינם יודעים שהוא מאומץ וחשיפה כזו לא מתאימה לו. הוא הסביר גם איך עבודה כזו חושפת אותו כי הרי יהיה חייב להציג שם את האמת…”ואז כולם ידעו עלי ” אמר.


פתרונות יצירתיים לילדים מאומצים
ההורים חזרו אלי עם המידע ויחד החלטנו לפנות לבית הספר ולבקש שהעבודה תעשה אך לא תיחשף וכך היה.  כשבבי”ס שמעו את הסיבה להתנגדות הייתה החלטה לאפשר לזיו להגיש את העבודה ללא חשיפתה בפני כל בית הספר. זיו קיבל על עבודת השורשים את הציון טוב מאד!


תובנות
אנו כהורים רוצים תמיד את טובת ילדינו. ההקשבה לשפה וניתוח ההתנגדות הייתה מכרעת במקרה זה. הורים חייבים לדעת לזהות מתי עיקשות נובעת מפינוק או מסתם עיקשות ומתי זה עלול לשבת על מקום אחר לגמרי- כמו במקרה זה על האימוץ.
זיו בחור חזק אך יחד עם זאת רגיש ובררן. הוא לא סיפר לכל הסובבים אותו על היותו ילד מאומץ, מבחירה. הוריו כיבדו ומכבדים את בחירתו. כאן היה חסר הידע המקצועי אשר היה מאפשר לקשר את העיקשות לאימוץ, ידע שאם היה קיים כבר בתחילה היה חוסך זמן יקר, ויכוחים מיותרים וקשים בבית, מתחים עם בית הספר והרבה שעות של חוסר שינה.
להקשיב- ולדבר! אין חשוב מזה. לדעת לזהות מבין השורות את האימוץ, לדעת להרגיש שמדובר במשהו אחר ולדעת להוציא אותו לאור תרתי משמע! 

השאר תגובה


התקבלה תגובה אחת למאמר זה.