child-hugs-mother-2121825[1]

סליחה

ראש השנה, יום הכיפורים ועשרת הימים שביניהם קשורים בחשבון נפש שאדם עושה עם עצמו.

חשבון הנפש בין אדם לחברו ובין אדם לבורא עולם.

ימים אלה של חשבון נפש הם אחד הצמתים שמאומצים עוצרים ומתייחסים אלהם בצורה קצת שונה, אחרת.

המילה סליחה היא מהותית בעיננו

למי לסלוח? למי לסלוח קודם? לעצמי? לאשה שילדה אותי? למאמצים שלי?

לעצמי- האם עשיתי משהו רע?

לאשה שלילדה אותי- על ההחלטה שלה , החלטה ששנתה את חיי מקצה לקצה, החלטה שמלווה אותי כל חיי

לסביבה של הביולוגיים- אולי היתה להם השפעה על ההחלטה שהאשה שילדה אותי קבלה

למאמצים- שאולי אם לא היו לוקחים אותי היא, הביולוגית היתה מתרצה וחוזרת לקחת בכל זאת…

האם אוכל אי פעם לסלוח?

סליחה – לבקש סליחה ולסלוח הן משימות שונות ולא קלות.

לדעתי מאומץ צריך לפני הכל לסלוח לעצמו. גם לאחר שנים של שתיקה, ובושה הסליחה הזו היא הראשונה, בסדרה.

לאחר שמאומץ יבין שהמאורעות שקרו, לא קרו בגללו ושהסיפור הזה הוא לא שלו – למרות היותו

מרכז הסיפור ושהוא לא עשה שום דבר רע… רק חי כך מהחלטות ובחירות של אחרים – הוא יוכל

להחליט לסלוח ובאמת לבצע את הסליחה.

לאחר ההבנה שהעזיבה שלה אותו,  לא ארעה בגללו ולא בגלל משהו שעשה או היה יכול לעשות – מגיעה הסליחה. הסליחה מנקה את חדרי הלב ומאפשרת להתחיל לנשום בשקט, בנחת, ברוגע וברכות. לנשום בקצב אחיד.

סליחה היא כרטיס הכניסה לעולם אחר, כאשר עולם האימוץ עומד מנגד. סוף סוף גם לנו מותר להצטרף בכבוד לעולם שלכם.

אחרי הסליחה ועצמינו נוכל להתפנות לסלוח לאחרים, באשר הם.

גמר חתימה טובה לכולנו.

Discussion - תגובה אחת
  1. סגלית לקס

    אוקטובר 02, 2014  at 07:25

    מי שלא מאומץ מתקשה להבין את נושא הסליחה של המאומץ לעצמו. השחרור. ובתור אמא מאמצת אני מאד משתדלת להבין זאת כמה שיותר כדי שאוכל להיות לצד המאומצת הפרטית והמדהימה שלי

    להגיב

השאר תגובה


התקבלה תגובה אחת למאמר זה.