child-boy-man-description-age-vector-isolated-characters-36519306[1]

 

אני לא מתבייש לספר שאני מאומץ, אני פשוט לא מספר.

מאז שעברתי בית ספר כשעליתי לכתה ה’ אני אוסר על אמא ואבא לספר שאני מאומץ. מה זה צריך לעניין את הילדים בכיתה או את המורים בבית הספר שאני מאומץ?

אני לא מספר שאמא שלי לבנה כשאני כהה, שאבא שלי רופא כשאני לא מוצלח בלימודים. אני פשוט לא מספר ואז הוא, כל העולם שמולי, לא שואל שאלות.

אני יודע שהם רואים, אולי מנחשים, בטוח שואלים, אבל איתי על זה הם לא פותחים בשיחה… כי הם פשוט יודעים שהם לא יקבלו שום תשובה… 

אני לא מספר כי מתאים לי להסתובב עם תגיות – מאומץ הוא לא ממש מוצלח. יש עלינו סטיגמות, הרבה סטיגמות. שיש לנו הפרעות קשב וריכוז, שאנחנו מתפרעים וצועקים, אולי אפילו אלימים, אז לפעמים אני עושה דברים כדי שיגידו בלב, כן נו מה יש כבר לצפות… הוא ילד מאומץ…

 ילד לא יכול להיות שובב בלי שיהיה מאומץ?

את כל המסרים שקראתם עכשיו התבקשתי לכתוב. רוני בן 13, תלמיד כתה ז’, ידע בדיוק מתי הוא עומד לומר משפט חשוב… ופשוט אמר לי “קחי את העט ועכשיו תכתבי… “

רוני ילד נבון עם רגישות גבוהה. הוא יודע בדיוק מה חשוב בעיניו, בעיניי ובעיני החברה.

אני גמרתי להיות הילד שעטוף במדבקות, הוא אומר לעצמו. בבית הספר הקודם שלו כל מה שהיה קורה היו מאשימים את עובדת היותו מאומץ. מה, ילד לא יכול להיות שובב בלי שיהיה מאומץ. הרי לא יכול להיות שכל הילדים והילדות שמתקשים בקריאה הם מאומצים – הרי לא בגללנו המציאו מקצוע של הוראה מתקנת. חכם.

יש הרבה כעס ותסכול בדברים. עניין ההסתרה אינו בא ממקום של סוד שאין לגלות אותו, הוא בא ממקום אחר, של סטיגמות אין סופיות. תוויות שהחברה מדביקה ללא הבחנה.

עבדתי עם רוני על מודעות עצמית, בטחון עצמי ודימוי עצמי.

לפני שבוע הוא ביקש לעשות לי הפתעה.

 ההפתעה של רוני

לא נפגשנו כמה שבועות ורוני ביקש להביא לאימון אורחת. ילדה מהשכבה שלו.

כשהם נכנסו הבנתי מיד.

“תכירי הוא אמר זוהי שירי. היא בכיתת מופ”ת אצלי בשכבה. היא מאד חכמה. היא קוראת וכותבת שוטף, יודעת אנגלית כמעט כמו מישהי שנולדה בארצות הברית, היא הילדה הכי מקובלת בכל השכבה ורק אני יודע, ועכשיו גם את, שהיא מאומצת. נו מה את אומרת?”

חייכתי, כששירי נכנסה הבנתי מיד שהיא כמונו….

“שלום שירי” ברכתי אותה ” אני מאד שמחה שבאת”

“גם אני, היא ענתה, והמשיכה “את יודעת למה אני פה? ” שאלה…

“לא ” עניתי”

“כי רוני אמר שאת לא תאמיני שיש מישהי מאומצת בשכבה שלו”

“ומאד מוכשרת” הוסיף רוני.

 עכשיו הגיע תורי…

“מאומצים הם בדיוק כמו כל האוכלוסייה. יש ביניהם מוכשרים בשפות, בציור, בחשבון ובאנגלית. יש בניהם מצטיינים בספורט, בנגינה ובאומנות. לי היה חשוב ללוות אותך בדרך שתראה שגם אתה מצטיין “הוספתי.

” אבל גם היא לא מגלה לאף אחד שהיא מאומצת” אמר” את יודעת למה?”

“תספרי לה” פנה אל שירי ,” זה בסדר את יכולה לבטוח בה”

“אני מפחדת שאם אספר ירחמו עלי ולא ירצו להיות חברים שלי. השנה התחלנו כתה חדשה, אולי אם אכיר ואבטח יותר,  אספר. אבל רק לחברה שתיים הכי טובות..”

האימוץ גורם לנו לשמור סודות. הסוד וההסתרה נגרמים מבושה ומבוכה.

איך אפשר לפנות לחברה בישראל שיסתכלו עלינו ללא שיפוטיות וללא רחמים?

איך נוכל לשנות את הגישה של העם היושב בציון כלפי מאומצים ובכלל כלפי הנושא של אימוץ?

מחכה לקרוא את תגובותיכם.

יונית טרנר

 

 

 

 

 

השאר תגובה


התקבלה תגובה אחת למאמר זה.