woman_and_child_202603[1]

הכי ההורים שלי בעולם

לפני מספר חודשים קיבלתי פניה מאם מאמצת, בלהה (שם בדוי), שביקשה להיפגש. בדרך כלל אני מבקשת לברר את נושא הפגישה מראש על מנת להערך אך בלהה התעקשה לפגוש אותי עוד באותו היום.

 נקודת המבט של בלהה (אם מאמצת) – מה עשיתי לו רע?

” אני לא יודעת מה לעשות, אני בלחץ נוראי. אפילו לבעלי לא ספרתי.” בלהה הייתה נרגשת ולאט סיפרה לי את הסיפור. ” אימצתי את בני שהיה בן כמה ימים כילד שני למשפחה. יש לו אחות גדולה שכיום היא נשואה ואם לילדה. הוא בן 27, לומד באוניברסיטה בב”ש, ורק עכשיו גיליתי שהוא פתח את תיק האימוץ ועומד להיפגש עם האמא שלו. הוא תמיד חלם על זה… הוא לא סיפר לי ואני לא יודעת מה עשיתי רע שכך הוא מתנהג.”

אחרי שנרגעה וניהלנו שיחה הצלחתי להבין ששני דברים מפריעים לבלהה:

הראשון – הגשמת החלום, לפגוש את האם הביולוגית

השני- שלא שיתף אותה וסיפר לה מראש על המהלך. ועוד – גם כעת הוא לא יודע שהיא יודעת. בלהה גילתה את זה במקרה.

 

נקודת מבט של רונן (בן מאומץ) – לא נגדך, בעדי

רונן (שם בדוי), בנה של בלהה ואני, נפגשים מידי פעם כאשר יש לרונן “צורך לסדר את הראש”. הצעתי לבלהה ורונן להיפגש יחד ושניהם הסכימו.

הפגישה התחילה מיד בצורה עניינית. רונן ביקש לפתוח את השיחה ואני מביאה לכם את עיקרה (לאחר קבלת אישור).

רונן דיבר מהלב. “ילד מאומץ אחד אינו דומה לשני, צורך של אחד אינו זהה לצורך של אחר. אני ואחותי לא דומים. אם לה אין צורך ורצון לדעת, לגלות ולהכיר אין זה מעיד על כך שלי אין רצון. אני רוצה להכיר ולהקשיב להם מספרים לי את סיפור חיי כי זה מעניין אותי. זה חשוב לי ותמיד זה היה חשוב. אני לא עושה את הדברים נגדך אמא או נגד אבא, אני עושה את כי זה חשוב לי, זה בעדי ולא נגדכם. את תמיד סיפרת לי כאשר הייתי ילד שחייך התחילו אחרי שאני ואחותי הגענו. שעד אז לא היה הסיפור שלם בעיניך. אני מכבד את הגישה ואוהב את הסיפור אך סיפור חיי לא התחיל ביום האימוץ שלי, הוא התחיל הרבה קודם. בפגישה של שניים, בלידה של אחד, בוויתור עליו, באהבה הגדולה שלכם אלי ובזו האדירה שלי כלפיכם. אני לא מחליף ולא מוותר על המשפחה שלי. תמיד אתם תהיו במקום הראשון. אני רק רוצה להכיר, לשמוע עד הסוף את כל מה שהיה שם, אני חייב את זה לעצמי, לא רוצה לחיות ליד, במצב של כאילו. אני רק רוצה לדעת.

 ככה זה כשיש שניים

בלהה הקשיבה ואני הזדהיתי עם כל מילה של רונן.

הרצון לדעת את הסיפור, לשמוע ממקור ראשון, קיים אצל הרבה מאד מאומצים. כמוהם, יש גם אחרים שלא מעוניינים לפתוח את התיק וחיים מצוין עם עבר עלום. הם, מבחינתם, שמו את סיפור האימוץ מאחור. כל אחד פועל על פי שיטתו וממשיך הלאה.

בהכירם את הנפשות הפועלות במשפחתם בוחרים המאומצים שמבקשים לפתוח את תיק האימוץ באחת משלוש דרכים עיקריות: לשתף את המאמצים בכל התהליך, לשתף בחלקו (לעיתים בדיעבד) או לא לשתף. 

אין תשובה נכונה לבחירת התנהגות כזו או אחרת. בהחלט ניתן להבין את הלחץ של בלהה וכמה חשוב לדבר על הדברים, כפי שעשה רונן בשיחה.

חייו של מאומץ מתחילים מחדש עם כניסתו הביתה, לביתו של מאמץ. כבר בגילאים צעירים מבין המאומץ את הנושא של אלטרנטיבות. מה היה קורה אילו.

 רונן הבשיל להחלטה. ההבנה שיש עוד שניים שנתנו לו חיים, וחיים במקום אחר על הפלנטה הזו, אבל לא לצדו, גרמו לו לחשוב עליהם כעל אלטרנטיבה. נכון שהיא לא ניתנת למימוש אבל בגיל 27, גילו של רונן, אפשר להבין את הדחף לרצות לדעת עוד… להתעמת (חיובית) עם האלטרנטיבה ולדעת בדיוק מה היה שם. להקשיב לסיפור חייו.

מאומץ שפותח את התיק לא מתכוון לעשות רע לאף אחד מכל שלושת קודקודי משולש האימוץ הקלאסי.

-          הוא לא רוצה לעשות רע למאמציו אותם הוא אוהב אהבת נפש, והם משפחתו היחידה

-          הוא לא רוצה לעשות רע לאשה שילדה אותו ולאיש שאיתה (בין אם הם זוג ובין אם לא). הוא רוצה לשמוע, להקשיב ולהכיל את הסיפור המלא של עברו

-          הוא לא רוצה לעשות רע לעצמו, לא מעוניין להכניס את עצמו למערבולות רגשיות, הוא רק חש שזכותו לדעת הכל והוא מנצל זכות זו.

רונן סיפר באותה שיחה שנהג כנער ללכת ישירות לאוזן של אמו או אביו וללחוש כמו שיתוף של בינו ובינם בלי שכל העולם ישמע שהוא אוהב אותם הכי בעולם. היה לי ממש חשוב שהם ישמעו את זה ממני הכי קרוב שאפשר.

 לבטוח ולספק בטחון

כהורים אני ממליצה לכם בטחו בבן או בבת בתהליך, זה חשוב להם לחוש את אותו הביטחון שנתתם ונטעתם בהם כל חייהם. זכרו, תהליך פתיחת התיק וההכרות עם העבר היא לא נגדכם, היא בעדם, בעד ילדכם, ובעד הידיעה שכל כך חשובה לו.

אשמח, כמו תמיד, לקרוא את דעתכם על הפוסט, מה הוא עורר בכם? שתפו אותי בשאלות, תהיות ומחשבות.

פרט לכך מקווה להתראות עם כולכם בכנס, זמן נפלא להיפגש, להכיר ולשמוע עוד. בואו לחוות אתנו את הקמת משפחתא – קהילת האימוץ של ישראל.

כנסו והירשמו מבטיחה שתהינו, אני אהיה שם http://www.milokan.com/landingp?id=202707

 להתראות יונית טרנר  

השאר תגובה


התקבלה תגובה אחת למאמר זה.