cartoon_a_family_of_three_vector_154293[1]

אז מי זה הורה אמיתי? –המשך לבלוג:” כילדה, היו תמיד שואלים אותי מה עם ההורים האמתיים שלי?”

עד היום, לא כתבתי בלוג המשך. היו פעמים שמאד רציתי כי אתגרתם אותי בתגובות, אבל בפועל לא כתבתי. הפעם אני כותבת כי זה נראה לי ממש חשוב. ההבנה שלכם שיש לילדכם המאומץ חיים אלטרנטיביים שאי אפשר להתעלם מהם היא אחת התובנות החשובות בעיני שמאמץ צריך לדעת ולהפנים.

ההבנה שבכל פעם כשילד שואל אותנו שאלה אנחנו עונים תשובה שבעיננו נחשבת ברורה אבל אח”כ בשיחות הפנימיות שלו עם עצמו , הוא מתהפך שואל שאלות ,חושב מחשבות מדמיין ומפנטז על האלטרנטיבות שכביכול עומדות לרשותו .

אני משתפת אתכם בתגובה שקיבלתי לבלוג האחרון(לאחר קבלת הסכמה לשיתוף) וכמובן את תשובתי לתגובה:

וזה לשונה

בלוג מאוד מעניין ובלב העניין.

איך את קראת לאלטרנטיבה שלך? זוג שהביא אותך לעולם? אמא שילדה אותי? אישה שילדה אותי? האם השמות/כינויים שנתת השתנו מילדות לבגרות?

הטבעי עבורי ועבור ילדים הוא שמי שילדה היא אמא.

אז יש אמא שילדה ואמא שמגדלת?

לכנות את האמא שילדה אישה שילדה, יש בזה משהו לא לא טבעי ולא זורם…

היום אני אומרת שאישה ילדה; אבל לשנייה או חודשים היא עדיין היתה אמא של ילדי

 

הי נעמה(שם בדוי) תודה על תגובתך, עוררת בי צמרמורת והתרגשות רבה.

כילדה לא הייתי מודעת מספיק לקיומה של אלטרנטיבה.

הייתי עסוקה בלשרוד מתוך מחשבה שאני המאומצת היחידה בעולם- כך באמת חשבתי. להבהיר רק בגיל 11 נודע לי על היותי מאומצת. 

בגילאים מאוחרים יותר עברתי בין האלטרנטיבות בכל בעיה, סוגייה שהיתה לי. בשלב אחר יצרתי סיטואציות שבשבילן היה לי שווה לעבור בין האלטרנטיבות. אני בהחלט זוכרת רגעים לא מעטים של הנאה מהחיים הכפולים שלי… ( גיל ההתבגרות).

איך קראתי לה ואיזה מקום היה לה בחיי:

לאחר מכן בגילאי 13 ועד גילאי 20 … הייתי קוראת לה -”היא” .

אף פעם עד היום היא לא נחשבה ונחשבת בעיני כאמא. קשה לי לחשוב על המילים אמא ונטישה באותה נשימה…..זה ממש שלי.

חגיגות יום האם בבית ספר יסודי היו בשבילי דבר לא קל. השיר אמא יקרה לי , יקרה הוא שיר שתמיד היווה לגבי איזו שהיא מחלוקת למי זו אמא ולמי אני שרה שהיא באמת יקרה לי. סידרתי לעצמי ופתרתי עבורי את סיפור ה”אמא” שבזה שקראתי לה – היא…שזה מישהי אחרת/ שונה מהאמא שלי, שכזו יש לי רק אחת כזו! 

מהתואר “היא” היא עלתה לתואר כבוד “האשה שילדה אותי” ועם התואר הזה היא חיה אצלי עד היום. לדעתי את התואר הזה היא קבלה ממני בגיל 26/28 גיל מאוחר יחסית ….אחרי הקמת משפחה קטנה משלי. רק בגיל מבוגר הבנתי ממש עד הסוף את העובדה שבכל זאת האשה שילדה אותי עשתה בשבילי משהו טוב וחשוב, נתנה לי חיים.  

אני מבינה את הטבעיות שהמילה אמא מעוררת בך ובילדיך. אמי שתמיד ניסתה להעצים את האימוץ בעיני ולהקנות לו מידה של נורמליות . היא הסבירה לי תמיד שאמא היא זו שמגדלת, אוהבת, נוכחת ואני מאד התחברתי לזה כי בכל השנים הצעירות שלי כששאלתי את עצמי מתי היא תלך …היא לא הלכה, היא לא נעלמה, היא לא ויתרה ההפך היא היתה נוכחת ולכן היה לי קל להתחבר לאמא  הזו , האמא שאיתי . ולהפריד ממנה את ההיא, שאיננה כי קיבלה החלטה אחרת וויתרה/ נטשה.

האשה שילדה אותי יש לה מקום מרכזי בחיי הבוגרים כזו שנתנה לי חיים אבל כאן מסתיים תפקידה. נכון , במקרה שלי זה אכן היה לשנייה. ובשבילי השנייה, היא שנייה שמשנה חיים, ולכן מבחינתי זה לא מספיק כדי לזכות בתואר אמא. שוב…זה ממש  שלי….

מהבלוג הזה אשמח אם תקחו שני דברים.

האחד עבורכם – הידיעה שיש חיים מקבילים, שישנה אלטרנטיבה ואי אפשר להתעלם ממנה גם אם אתם כהורים מאד רוצים, אנחנו המאומצים לא יכולים.

השני עבור ילדכם- שימו לב ששאלות של ילדים גורמים לנו לחשוב, לעיתים להסתגר. תהיו קשובים למילים כמו גם לשפת הגוף ואם אתם מזהים שינוי, עיצרו לשנייה, שבו אתנו  ושאלו שאלות על מנת להבין את מה שקרה, אל תעלימו עין ותעברו לסדר היום. בנושאים כאלה צריכים לטפל במיידי.

תודה לכל אלה שכותבים לי תגובות, רק  לאחר קבלת רשות אפרסם את תגובותיכם.

מחכה לקרוא הכל, ולא פחות לראותכם בכנס של משפחתא

לנוחיותכם אני מצרפת לינק להרשמה לכנס http://www.milokan.com/landingp?id=202707

יונית טרנר

 

 

 

 

השאר תגובה


התקבלה תגובה אחת למאמר זה.